פרשת צו: "צו" - גם זירוז וגם לדורות

"צו" - גם זירוז וגם לדורות

"צו את אהרון ואת בניו לאמר…" (ו,ב).

וזו לשון רש"י: "אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות".

מקור דבריו של רש"י הוא הגמרא במסכת קידושין (כט.) וזו לשונה "תנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות, זירוז דכתיב וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, מיד ולדורות דכתיב מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם", וכתב על כך רש"י "אינו אלא לשון זירוז - שיהא מהיר וזריז בדבר, ונוהג מיד ונוהג לדורות".

כלומר, מלשון צו אנו למדים, שאת עבודת הקרבנות

צריך לעשות בזריזות, וגם לומדים שקרבנות אלו הם לדורות.

צריך להבין:

א. מדוע הכהנים מצווים ציווי יתיר להזדרז בעבודת הקרבנות דוקא?

ב. כיצד אפשר ללמוד שני דברים שונים – גם זריזות וגם לדורות מאותה מילה - "צו".

נלע"ד בעזה"י ששאלות אלו עונות אחת על השניה: הכהנים עוסקים בעבודת הקרבנות, שביסודה היא עבודה רוחנית של השראת השכינה, שמתבצעת על ידי פעולות גשמיות. כל דבר שהוא רוחני צריך להתבצע מעל למגבלות של הגוף כמו עצלות ואיטיות. לדבר הרוחני אין מגבלות הגוף וממילא הוא לא תחת הזמן, הוא נצחי. לכן צריך להתנהג בהתאם - בזריזות, לנער את השפעות הגוף ולפעול במהירות, להשתדל ולרצות לא להיות תחת הזמן. דבר זה נכון גם בשאר מצוות ה' אך בעיקר בעבודת הקרבנות שהיא השראת שכינה בעם ישראל, ולכן הכהנים מצווים להזדרז בעבודת הקרבנות.

הרמח"ל ב"מסילת ישרים" (פ"ו) כתב לגבי שאר המצוות "חזוק גדול צריך האדם להתחזק ולהתגבר בזריזות לעשות המצוות… ותראה שהמלאכים נשתבחו במידה הטובה הזאת… ואומר: "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק", והנה האדם הוא אדם [מלשון אדמה] ולא מלאך על כן אי אפשר לו שיגיע לגבורתו של המלאך, אך ודאי שכל מה שיוכל להתקרב במדרגתו אליו ראוי הוא שיתקרב…". כל שכן בבית המקדש, שצריך לפעול בזריזות כראוי למקום שבו השכינה שורה.

כעת מובן כיצד המילה "צו" כוללת בתוכה גם זריזות וגם "לדורות", כיון שבעצם ישנו יסוד משותף לשניהם, והוא: שדבר רוחני אינו תחת הזמן כמו דבר גשמי. ליסוד זה יש שני ביטויים: א. עשייה במהירות ללא התעכבות;  ב. עשייה נצחית, תמידית, לדורות. עבודת הקרבנות היא עבודה רוחנית ביסודה של השראת השכינה ולכן היא נצחית ולכן צריך לעשות אותה בזריזות.